"פרס המורה היזם" מציג בפני המורה אפשרות לקבל הוקרה והערכה על פעלו, כאשר הוא יוזם פעילות חינוכית מקורית המשפרת את תהליך הלמידה תורמת לחווית הלמידה, מעלה את המוטיבציה של הלומדים, וכתוצאה מכל אלה מעלה את ההישגים ואת ההערכה העצמית של הלומד.
לא פשוט להגיש את המועמדות לפרס.
אין זה די בכך שאתה עושה דברים מיוחדים, עליך להכיר בכך בעצמך , מה שלא תמיד נפוץ במחוזותינו, לאזור עוז ולהגיש את מועמדותך לפרס.
אין לי ספק שיש מורים רבים היוזמים פעילויות חינוכיות, סוללים דרכים חדשות, מאירים פינות חשוכות במערכת, ואין להם אומץ או מוטיבציה להגיש את מועמדותם לפרס. חבל.
אני רוצה להתייחס דווקא לחלק מן המגישים. לעיתים – נדיר – אני מקבלת לבדיקה יוזמות של מורים שאין בהם אלא עשייה (לא פשוטה, לא קלה, אין ספק) שאין בה מקוריות, אין בה פריצת דרך, והיא חלק שגרתי של עבודת המורה.
יש מקרים בהם אומר המורה בדף היוזמה "למשרד החינוך אין תכניות בנושא X ואני פיתחתי לראשונה תכנית כזו להתמודדות עם...." כאשר המערכת מלאה וגדושה תכניות כאלה. ואני תוהה, האם סבור המורה המגיש שהאנשים הבודקים את היוזמה אינם מצויים בשטח? מנותקים ממציאות חייהם (הקשה והמורכבת) של המורים?
סוגיה אחרת היא נושא ההפצה. יש יוזמות ייחודיות, שעומד מאחוריהן "ריפוד" כלכלי , תקציב שמעמיד להם בית הספר, המאפשר להם להמריא. יוזמות כאלה, עם כל הכבוד, לא ניתן להפיץ ברחבי הארץ שכן יותר משהן מבוססות על מקוריות הם תלויות תקציב, ולכן אני מסתייגת מהן. היוזמות שניתן להפיצן, שעלותן מועטת, מקוריותן רבה ותועלתן אינה מוטלת בספק, אלה היוזמות שאליהן אני נושאת עיניים. יש יוזמות כאלה, חלקן מגיעות אלינו, וחלקן נמצאות מתחת לפני השטח. מי יוכל לסייע לנו ולסייע להם להפיץ את דבר היוזמה ברבים?
מאת: שרה רוטקופ-הרמתי, מרצה ומדריכה פדגוגית במכללת לוינסקי לחינוך, מפתחת ומנחה ביחידת תכנים ותכניות הכשרה והשתלמויות במנהל חברה ונוער במשרד החינוך והתרבות וחברת צוות השיפוט בפרס המורה היזם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה