לפי פרסומים שהתפרסמו לאחרונה טוענים ששליש מתלמידנו סובלים מהפרעת קשב וריכוז בדרגה כל שהיא מכאן שאנו המורים מתמודדים עם התופעה בעבודתנו השוטפת.
אומנם היכולת לאבחן ולהגדיר את סוג ההפרעה והמאפיינים שלה התקדמה מאוד אך עדיין רבים מתלמידנו אינם מאובחנים וגם מרבית המאובחנים מסרבים לקבל טיפול תרופתי.
כמורים אנו צרכים להתמודד עם התלמידים כשהכלים שברשותנו מוגבלים ועלינו להיות יצירתיים ולנסות להקל על תלמידנו להתגבר על המכשול.
הצעתי הראשונה מתאימה לדעתי לכלל התלמידים אך במיוחד לתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז שאחת הבעיות שלהם היא חוסר היכולת לתכנון נכון של הזמן. מרביתם לא מספיקים לאכול בבוקר וגם בזמן ההפסקות בשל חוסר יכולת בתכנון זמן, הם מגיעים לשיעור רעבים וכמובן לא מרוכזים ואז מבקשים את הזמן לאכול.
לדעתי כאשר אני מגדיר אוכל ככריך ופרי קשה כתפוח עץ (לא חטיף ולא ממתק ולא פירות שצריך לקלפם) אני מרשה לתלמיד לאכול בצנעה. לא לערוך ארוחה קבוצתית ולא חגיגה אלא לאכול ולהשתלב בשיעור ובמידה ואינו עומד בחוקים מאבד את זכותו להטבה.
לדעתי כאשר אני מגדיר אוכל ככריך ופרי קשה כתפוח עץ (לא חטיף ולא ממתק ולא פירות שצריך לקלפם) אני מרשה לתלמיד לאכול בצנעה. לא לערוך ארוחה קבוצתית ולא חגיגה אלא לאכול ולהשתלב בשיעור ובמידה ואינו עומד בחוקים מאבד את זכותו להטבה.
כאשר אני מלמד במעבדה ליד הדלת יש כסא ששם התלמיד אוכל ולא ליד המחשוב.
פעולה פשוטה זו כאשר מקיימים אותה בחוכמה הופכת לשגרה שעוזרת רבות לתלמיד ולמורה.
הצעתי השנייה כאשר תלמיד עובד באופן עצמאי על שירטוט או מעגל בקרה או כל נושא יצירתי באופן אישי אני מרשה לו להאזין למוזיקה האהובה עליו דרך אוזניות מבלי שישמעו אותה בכיתה מתברר שהמוזיקה עוזרת לתלמידים רבים להתרכז ולהירגע ולהגיע לתוצאות מרשימות. כאשר אני רוצה להשיג הקשבה יש לי תוכנת שליטה במחשב בעזרתה אני שולח מסר התלמיד מנתק את המוזיקה ומקשיב לי.
ההצעות הן פשוטות לכאורה אך בהפעלה נכונה התוצאות מצוינות.
כהרגלי אסיים בסיפור. לפני שנים נתבקשתי למלא את מקומו של מורה בשבתון ולימדתי פעמיים בשבוע בבית ספר אזורי משעות הצהרים ועד לסוף היום לכן לא נכנסתי כמעט לחדר המורים ולא הייתי מוכר למרביתם. לקראת המחצית נכנסתי לחדר מורים וניגשה אלי מורה נזעמת וצעקה עלי במשך מספר דקות לפני חדר מורים מלא במורים רבים מה שזכור לי שהיא אמרה שלא תעבור בשתיקה ושאני אשלם ביוקר וזה הסוף שלי כמורה וכל פעם ציינה את השם ויקטור. בסיום היא אמרה אז אין לך מה להגיד ?
אני אמרתי נכון רק שאני לא ויקטור היא פרצה בבכי וברחה מחדר המורים לכל צחוקם של הנוכחים.
אדם כועס לא מתנהג בחוכמה ועלול לבייש את עצמו.
